"לאור ההצלחה המסחרית של ראינוע 'עדן', עלה לארץ (בשנת 1921) יהודי בשם זלמן (זיאמה) אלושינסקי דרך נמל יפו, והביא עמו את הדבר שצריך היה לעזור לו לבנות את חייו החדשים - העתק של הסרט הרוסי 'אבא סרגיי', לפי ספרו של טולסטוי. המזוודות נבדקו על ידי שוטרי המכס, והוא שילם 5 לירות מצריות כמס." -מתוך ספרו של חוני המעגל 'חמדת לבי' לאחר שנבנתה הקומה השניה למתחם לורנץ, נפתח בו ראינוע 'קסם', בו הוקרנו סרטים אילמים שלוו בניגון תזמורת חיה. אתם מוזמנים להציץ בפוסט הבלוג שעוסק בראינוע ולצפות בסרטים האילמים שהוקרנו בו באורך מלא.

בשנת 1975 נסגר בית החייל ששכן בקפה לורנץ, והמתחם ננטש למשך יותר מ-20 שנה ושימש בעיקר כביתם של דרי רחוב ודמויות שונות ומשונות כדוגמתו של איש האווזים, דמות מסקרנת בה נתקלו כמה מהמצולמים בתערוכה בתקופה שקדמה לתהליך שימור ושיפוץ קפה לורנץ. זוכרים את איש האווזים? זוכרים דמויות אחרות? זה המקום לכתוב לנו ולהעלות סיפורים ותצלומים.

"לימיני נשקף בית המידות - שנקרא בית לורנץ. מסביבו גדר גבוהה, צמרות עצים, וכאילו סוד כמוס אופף את הסביבה. בשנות השלושים נפתחה החצר לקהל הרחב. בגינה שמאחורי הבית הקימו מסעדה מפוארת, בה גילינו לראשונה את מאכלי העולם הגדול; סטייק וצ'יפס בלוית קטצ'פ (כנראה בהשפעת הקצונה האנגלית). שם התבודדו להם זוגות שונים אשר הסתלקו משאון העיר וסקרנותה. ואדם יכול היה להפיג את בדידותו בחצר רוגעת זו בלוית צעירה נאוה: כאן ניתנה לו ההזדמנות להדגים לפניה את נדיבות לבו, על ידי הצעת תפריט עשיר ומעניין." - מתוך 'בחזרה לתל אביב - זיכרונות' (1982) מאת ציונה רבאו. המתחם המרשים ומהסקרן של קפה לורנץ אירח בין כתליו לא מעט אנשי רוח, סופרים, משוררים ומבקרים שהגיעו כדי להנות מתרבות ואוכל טוב. סופרים והיסטוריונים כתבו על המקום ועל האירועים שהתקיימו בו בספריהם. אתם מוזמנים לשוטט בבלוג בו תוכלו להאזין לשולה וידריך מספרת על הקשר בין ש"י עגנון לבין הקפה, לקרוא קטעים מתוך ספרים בהם מופיעים אזכורים לקפה לורנץ, לאירועים שהתרחשו בו או לסביבתו, וכן טור שמצאנו בעיתון 'הארץ' שכתב אברהם בלבן. מכירים ספרים בהם מוזכרים קפה לורנץ או סביבתו? שתפו אותנו בתגובה לפוסט זה.

"שני הצבעים, החאקי ולובן הקיר, השולטים שלטון בלי-מצרים בסביבתו של החייל, ממיתים כמעט את כל היוזמה האינטלקטואלית שלו. צבע הקיר הלבן, ללא קישוט כל שהוא, אפילו בחדרים הקטנים, מביא לידי שיעמום...ציורי הקיר האמנותיים עשויים לשמש לחיילינו, מלבד תענוג אסתטי גרידא, גם גורם מקרב לרוח העם והארץ. על מפקדי היחידות לדאוג, ע"י ביצוע הדברים האמורים לעיל, שהמחנה יהפוך בעיני החייל - ביתו הארעי" - במחנה, 1949 בשנת 1949 הוזמנו ארבעה ציירים לעטר את קירות בית החייל הראשון בתל אביב; יוחנן סימון, פרלי פלציג, אביגדור סטימצקי ומרדכי גומפל. ישנן עדויות מצולמות לקיומם של הציורים, אך איש אינו יודע מה עלה בגורלם. אתם מוזמנים לקרוא בבלוג, להקשיב לשי פרקש מספר על קיומם של ציורי הקיר ולצפות בעדויות לציורים שאבדו.

לקראת אירוע פתיחת התערוכה הקרב ובא עלינו לטובה העלנו בבלוג פוסט שמספר על אירועי עבר בקפה לורנץ; דיסקו גלגיליות, סעודות מפוארות ונשפי תחפושות בפורים. בבלוג תמצאו קטעי וידאו (שלא נכנסו לתערוכה): שולה וידריך, חוקרת העיר תל אביב מספרת על מסיבת חג המולד של תושבי השכונה הגרמנים ופרופסור יוסי בן ארצי, היסטוריון וגיאוגרף, מספר על נקודות המפגש בקפה לורנץ בין גרמנים, ערבים ויהודים. כל זאת ועוד תמצאו בבלוג. יש לכם תיעוד של אירועים נוספים? יש לכם סיפור אישי? מוזמנות ומוזמנים להעלות ולשתף. נתראה בתערוכה! מישהו מזהה את הצילום הזה? ספרו לנו עוד

בשנת 1886 פרנץ לורנץ שהגיע לארץ עם ההתיישבות הטמפלרית, רוכש שלושה מגרשים בשכונת ולהאלה, שהיא ההרחבה הטבעית של המושבה הגרמנית. אחד המגרשים נמצא על פינת רח' אילת ועליו מבנה קשתי מהתקופה העות'מנית. בצמוד למבנה, לורנץ בונה בניין טמפלרי ומאוחר יותר פותח את קפה לורנץ. באותה עת ב'ולהאלה', נבנים כמה מן המבנים החשובים באיזור, הקונסוליה הגרמנית, מפעל ווגנר לייצור מנועים לשאיבת מים, תחנת הקמח של משפחת גולמר והבנק הטמפלרי. כאן תתקבל בשמחה אינפורמציה נוספת בכל הנוגע לקפה לורנץ ושכונת ולהאלה. אתם מוזמנים להיכנס לבלוג כדי לראות תצלומים נוספים של קהילת הטמפלרים, מפה של שכונת ולהאלה, להאזין ולצפות בפרופסור יוסי בן ארצי ושולה וידריך ששופכים אור על הקהילה הטמפלרית בקפה לורנץ.